המלצות

 

ספרים זה החיים! אבל כעצמאי עם 3 ילדים קטנים, אין באמת זמן להתמיד בקריאה, ואז הגיע הספר הזה ופשוט סחף אותי.. כקיבוצניק יכולתי ממש להתחבר לכל דמות, זה ממש ככה! תיאוריי הטבע היפים, הקיבוץ של שנות ה-80 ובעיקר הכותנה, איזה זכרונות יש לי מהכותנה כמה זה היה כיף. לאורך הספר היו לי עוד הרבה רגעים נוסטלגיים.. בקיצור.. ספר מצוין!

עופר שרון

מרצה, מנחה ובעל חנות ספרים

 

קראתי את הספר בהנאה וחיוך. כתוב יפה, בהומור, ועם הרבה אהבה ורגש חיובי לכור מחצבתו של הכותב. הקווים המקבילים לאורך העלילה והמפגש ביניהם (בניגוד לאקסיומה הרווחת ששני קווים מקבילים לא יפגשו לעולם) יוצרים מקום וזמן, דמויות, יחסים ומצבים שכל קיבוצניק ימצא בהם נקודת חיכוך, זיכרון, ערגה, געגוע או את ההפך.. אהבתי לראות שתמיד חוזרים למקום האחרון שנשאר "פתוח". הכתיבה נעימה וקולחת, נכנסת לפרטים בתיאורי הכדורגל והנוף, וזה בונה יפה את הדרמה. להתראות בספר הבא!

איציק הדר

במאי, מפיק ויוצר דוקומנטרי

 

והיא עולה בשלל צבעי הקשת – "כתום 88" מאת יובל מורן כששאלתי את יובל לפשר שמו המוזר של הספר – הוא ענה שכמובן, אבין רק כשאקרא את כל הספר. ולא אהרוס את הספוילר. הספר מתחיל בכאב עז, אך סופו – מי ישורנו? הספר עצמו נראה, בתחילה, כפשוט למדי, אך תחכומו וחידתיותו – ופתרונותיה המקוריים והנפלאים בעוצמתם ועצימותם, בעיקר אלה הקיבוציים-לעילא, החכמים, מתגלים לקורא רק לקראת סופו. יובל מצליח לשרטט בקווים עדינים את הכפריות העממית, הפשוטה וגם הכה-מורכבת והמרגשת, של הקיבוץ כחברה ייחודית ומתייחדת ומפלסת דרך לעצמה ולעוצמה. שאכן, יודעת גם לפתור, במורכבות חכמה ובתבונה ואנושיות רחימאית, את הבעיות הנוצרות בה עצמה. והנה, בשנית, סיימתי לקרוא את סיפרו המקסים ושובה-הלב של יובל מורן. בהתפעמות והתעלות – בשנית, ממש כמו בראשונה. ובשנית התמלאתי גאווה על החברה הקיבוצית אליה נולדתי ובה אני חי גם עתה. בעטו השנון מצליח יובל, בן בית-השיטה, לתפוס את שלל צבעי הקשת של הקיבוץ, כפרט וכלל. הקשוח והרחום. הדורש והחומל. כן, גם זה בו נולד. על נופיו האנושיים המגוונים, כמו על תבנית נוף מולדתו, ששדותיה המעובדים נשפכים הרחק הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סַף וְחָרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבֹּעַ – ומעין נסתר וגל חתום ומעין שוקק, וכולם מהווים רקע ומקום התרחשות ממשי ארצי לרחשי לב של קהילה חכמה ורגישה וחבריה בלב ובנפש, לא רק כסמל להם. בשנית, כי חייבים לשוב ולהתבונן כיצד הצליח הסופר לשזור שלל סיפוריו ורעיונותיו לכלל שלמות אפית אחת של חכמת-הלב. וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסָף בְּיֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ. רוצו לקרוא את "כתום 88".

יוסף אלון

בן קיבוץ, חבר קיבוץ, חי קיבוץ

 

כתום 88 הספר הדק והמחודד יונק ממקורות בית השיטה ואפילו מושפע מגוזמאות חלב ודבש של תקווה שריג. דמותו של ההולנדי מסקרנת את הקורא כפי שהיא ריתקה את הכותב והאוויר בספר מאפשר לקורא לדמיין עוד ועוד.. חלק מהתמונות מדומיינות ואחרות חדות מאוד, המיקס הזה מחייב קריאה בכמה טקטיקות, היש דרך יפה מזאת לקרוא? הסיום מפתיע מאוד, ממש גול עצמי עבורי.. אפילו העטיפה המצוירת נפלאה ומפתיעה.. מומלץ!

ד"ר אפרת קנטור

מרצה בסגל האקדמאי עמק הירדן